החלטה בתיק ת"א 34710-10-11

1.         בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה ביום 4.12.12.

המדובר בתביעה כספית על סך של 120,000 ש"ח לפיצוי המשיבה בגין זכות נטענת להפעלת מונית בתחנת המוניות ע"ש "יהונתן" באשדוד, אשר עמדה לבעלה המנוח, אברהם מיכלאשוילי ז"ל, ואשר לעמדת המשיבה עם פטירתו נכנסה לנעליו כבעלת זכות בתחנה.

לטענת המשיבה, משנמכרו הזכויות בתחנה לצד ג', היתה אף היא זכאית לתמורת מכירת זכותו של בעלה המנוח, אולם המבקשים יחד עם יתר הנתבעים בתובענה, שהגישו כתב הגנה, מידרו אותה מזכותה זו ובכך הסבו לה נזקים.

לאחר שנקיימה ישיבה מקדמית בתובענה שהוגשה תחילה כנגד הנתבעים 1 ו-2 בלבד, בהיותם מנהלי התחנה כנטען, ולפי הערת בית המשפט בישיבה, עתרה המשיבה לתיקון כתב התביעה ע"י צירוף המבקשים ושני נתבעים נוספים שאינם צד לבקשה זו, כך שהתובענה תתייחס לכלל בעלי הזכויות בתחנה במועדים הרלבנטים, ובית המשפט נעתר לבקשה והורה על תיקון כתב התביעה.

המבקשים אינם חולקים על קבלת כתב התביעה המתוקן במסגרתו צורפו לתובענה במועד הנטען בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדם, אולם טוענים כי עת קיבלו את כתב התביעה פנו לנתבעים 1 ו-2, שאלו לגבי כתב התביעה והטיפול בו ובתשובה נאמר להם ע"י הנתבעים 1 ו-2 כי בא כוחם נתבקש תחילה לטפל בתביעה שהוגשה כנגדם, ולאחר מכן בעבור כולם. לפיכך, טוענים המבקשים כי קיבלו את פסק הדין שניתן כנגדם בהפתעה גמורה.

המבקשים סמכו על דברים אלה ואף עודכנו בכל עת ע"י הנתבעים 1 ו-2 באשר למועד הדיון שנקבע ואשר נדחה ליום 3.6.12. המבקשים מדגישים, כי אילולא עודכנו בדבר הדחייה, הרי שהיו מתייצבים לדיון שנדחה, שכן סבורים היו כי מיוצגים הם.

יתרה מכך, כפי שנאמר להם, שולם שכ"ט ב"כ הנתבעים 1 ו-2 מהכספים שנותרו בקופה המשותפת של החברים ולפיכך לא מצאו המבקשים, אשר הינם אנשים פשוטים העובדים קשה למחייתם, כל מקום להרהר אחר הדברים.

2.         כידוע, בבקשות מסוג זה, מקום שאין המדובר בפגם בהמצאה, מסורה ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט, הבוחן הן את הסיבה למחדל בגינו לא הוגש כתב ההגנה וחשוב מכך, את שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.

               אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.

               יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

          " ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

          במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו). 

          ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

          ציפייה כאמור אינה מתגבשת לשם הדוגמא כאשר עסקינן בפרק זמן קצר אשר לא הצמיח את אינטרס ההסתמכות, או כאשר מנהלים ממילא הליכים מקבילים בעניין נשוא המחלוקת.

3.         אמנם, חדלו המבקשים משלא הגישו הגנתם במועד, אולם, מששקלתי בהסבריהם, לא שוכנעתי כי הדבר נבע מתוך זניחת ענייניהם או זלזול בהליך, ובנקודה זו לא מצאתי כי יהא זה נכון וצודק לדקדק עימם תוך היצמדות חסרת פשרות לכללי הפרוצדורה.

יצוין, כי רבות נפסק באשר לצורך לנהוג גמישות ביישום הפרוצדורה כאשר שורת הצדק מחייבת כן, ובמיוחד מקום שניתן לרפא את הפגם ע"י פסיקת הוצאות הצד שכנגד.

            עמדה כאמור, שיש בה מן האיזון הנדרש במצבים כגון אלה, הובעה בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702:

"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין."